האם ניתן להעלות או לשפר מוטיבציה ללמידה ובכלל בעידן הקורונה?

נראה שכולם אנשי מקצוע, הורים, תלמידים, מאמני ספורט, ופסיכולוגים עסוקים בכל האמור ב"מוטיבציה" והעלאת "המוטיבציה" נראה כי התחושה הרווחת היא שההתנהלות הכללית הרבה יותר איטית ובקצב שאינו תואם ימי טרום קורונה, ויכול להיווצר הרושם שלאף אחד אין בעצם מוטיבציה.

על מנת להבין מהו חוסר מוטיבציה או כיצד מעלים מוטיבציה, ננסה בשלב הראשון לנסות להגדיר ולהבין מהי מוטיבציה או הנעה בעברית. הנעה היא מכלול התהליכים אשר מעוררים מכוונים ומשמרים את ההתנהגות האנושית לכיוון מטרה מסויימת. (ויקיפדיה) המושג הנעה מתאר את הפן "הפיסי" של ההנעה- תנועה ואנרגיה לקראת המטרה המסומנת.

נהוג לבצע הבחנה בין 2 סוגי הנעה: הנעה פנימית– המוטיבציה או ההנעה נובעת מתוך האדם פנימה למשל מתוך שאיפה להצלחה, פחד מכישלון, תחרותיות, נתינה וכדומה. והנעה חיצונית– ההנעה נגרמת בשל גורמים חיצוניים- בדרך כלל רצון לזכות בפרס, או פחד לקבל עונש. בעולם הבית ספרי למשל תלמידים שיש להם מוטיבציה פנימית גבוהה אלה הם תלמידים שתנאי הלמידה כיתה או למידה מרחוק לצורך העניין לא מאוד משמעותיים מבחינתם, הם ילמדו כמעט בכל תנאי היות והישגים חשובים עבורם כמו גם תחושת הצלחה. תלמידים אשר אצלם המוטיבציה היא חיצונית מתנהלים כשיקוף של חיזוקים חיוביים או שליליים או עונשים שהם יקבלו- יכנסו לשיעורים למשל או יגיעו בזמן על מנת שלא להיענש, או יגיעו לשיעור מסוים או יתפקדו לימודית היטב במקצוע לימודי מסוים היות ומחוזקים על ידי המורה.

בעולם הספורט ספורטאים המונעים באופן פנימי יגיעו לאימונים בזמן, יתמידו ויתאמנו בעצמם גם בהעדר נוכחות מאמן. מתאמנים המונעים חיצונית, יהיו זקוקים לחברה, למאמן ולתמריצים כמו אהבת האוהדים על מנת להביא את מלוא יכולותיהם לידי ביטוי. מרבית בני האדם מתנהלים על הרצף בין ביצוע פעולות ממקום של מוטיבציה פנימית לביצוע פעולות אחרות כשיקוף של מוטיבציה חיצונית: אדם יבקר חברים כי הוא מפיק מכך הנאה וביוזמתו- מוטיבציה פנימית, וישתתף באירוע משפחתי היות וחושש מתגובת ההורים או בני המשפחה באם לא יגיע- מוטיבציה חיצונית. אחד הדברים שנמצאו משותפים לכל בשני האדם בכל הגילאים הוא היעילות של החיזוקים החיוביים החיצוניים- חיזוקים חיוביים חיצוניים יסייעו ויטיבו עם מרבית בני האדם מילדים ועד מבוגרים: ילדים קטנים מוכנים לבצע פעולות ואפילו לדחות סיפוקים בתמורה למרשמלו אחד או סוכריה ומבוגרים מוכנים לתת מעצמם ולתרום רבות בתמורה למילה טובה או הכרה. מכאן שעל מנת להניע אנשים יש צורך כמעט תמיד בחיזוקים חיוביים.

אחד מגורמי ההנעה המרכזיים הוא ההנאה. הנאה נמצאה כמחזקת הנעה. אולם אליה וקוץ בה, הנאה למרבה הצער אינה מקושרת באופן אוטומטי ללמידה או למאמץ פיסי או לעבודה שחורה או למאמץ בכלל, לכן נודעת חשיבות רבה לנסות ולקשור את השניים ביחד גם באמצעות חיזוקים חיצוניים: למשל מתן בונוסים עבור ביצוע מטלות בזמן או ביצוע מהיר או השלמת מטלות, חיזוקים חיוביים וגם באמצעות משחקים או תחרויות הנותנים ערך מוסף לתלמידים. אם כן מוטיבציה היא דבר מורכב, תלויה בגורמים חיצוניים ופנימיים ומכאן שחשוב לבדוק מה יכולות להיות ההשפעות של מגיפת הקורונה על ההנעה בחיינו.

הפסיכולוג אברהם מסלאו הוא מאבות הגישה "ההומניסטית" גישה אשר בבסיסה עומדת התפיסה והאמונה  שהאדם (כל אדם) שואף להגשים את עצמו ולפתח את העצמי  שלו. (רגשות, מחשבות ותפיסות) זאת אומרת בני האדם בבסיסם "מכוונים גבוה" רוצים להתפתח, להתקדם ולהגיע הכי רחוק וגבוה שהם יכולים. לפי המודל התיאורטי שבנה המכונה "הפרמידה של מסלאו" או "מדרג מסלאו" נטען שעל מנת שאדם יוכל לממש צרכים רוחניים נעלים יותר (ההנחה המרכזית היא שלמידה, התפתחות מקצועית, שאפתנות, הגשמה עצמית, התקדמות ספורטיבית מודעות רגשית הינם צרכים רוחניים נעלים כהגדרת מסלאו)  כלל הצרכים הפיזיולוגיים והבסיסיים שלו צריכים להיות מסופקים קודם לכן. או כפי ששנו רבותינו "אם אין קמח אין תורה". התיאוריה בנויה למעשה מרמות ושלבים, לפי תיאוריה זו, אדם לא יכול לעבור ולשאוף לעיסוק ברמת צרכים גבוהה יותר בדרך למימוש עצמי והתפתחות עצמית, אם הצרכים ברמה הקודמת לא סופקו במלואם או לפחות בחלקם הגדול.

1. הרמה הראשונה של צרכים אשר צריכים להיות מסופקים, מופיעים צרכים בסיסיים כגון אוכל שתיה שינה וחמצן. בימים אלה של מגיפה משתוללת ואנשים רבים שעסוקים בדאגה אמיתית לקיומם הפיסי: דאגות לגבי מזון ופרנסה, ניתן לומר כי אצל אנשים רבים הצרכים בסיסיים ברמה הראשונית אינם מסופקים בימים אלו, לכן לא ניתן להניח כי אין פניות לעסוק בצרכים רוחניים גבוהים יותר.

2. ברמה השניה הצורך אותו יש לספק הוא הצורך בביטחון: בטחון תעסוקתי, בריאות ותחושת מוגנות. בתקופה של מגיפה המאיימת על הבריאות ועל התעסוקה במקביל, ניתן לומר בביטחה כי אצל אנשים רבים הצורך הזה אינו מסופק ומכאן שוב אין פניות לעיסוק בצרכים רוחניים גבוהים יותר.

3. צורך בהשתייכות: חברה ואהבה. וגם כאן ברמה השלישית של הצרכים הקורונה מכה בעוצמה. כולנו מצופים ומצווים על "מרחק חברתי" ולכן כפועל יוצא צורך זה אינו מסופק אצל אנשים רבים ושוב אין פניות לעיסוק בצרכים רוחניים גבוהים יותר.

מאחר ובעת הזאת צרכיהם של מרבית האנשים מילדים ועד מבוגרים אינם מסופקים ב3 הרמות הבסיסיות ניתן להבין מדוע ישנה תחושה של קשיים בהנעה, נטייה לסגירות ושמירה על הקיים וקושי להכיל שינויים גם אם חיוביים. העיסוק הוא הישרדותי אצל הבוגרים ואצל ילדים רבים באם אין עיסוק הישרדותי יש עיסוק בצורכי ההשתייכות שלמעשה נשללו מהם כמעט כליל באופן פיסי- קיימת השתייכות וירטואלית אשר שונה בתכלית מזו הפיסית ממשית.

לכן ניסיונות להנעה של ספורטאים, תלמידים, ולעיתים גם עובדים, בעת הזאת אינם תמיד צולחים למרות ניסיונות לעידוד וחיזוק. נראה כי הציפיות של מורים, מעסיקים ומאמנים אינן תמיד תואמות את המציאות המורכבת הזו. הדרך להניע ילדים, תלמידים עובדים וספורטאים בעת הזאת צריכה מחייבת להכיר ולבדוק שהצרכים הראשוניים שלהם קודם כל מסופקים גם אם לא במלואם אלא באופן טוב דיו (פרפרזה על גישתו של דונלד ויניקוט) לאחר בדיקה ודאגה שצרכים אלה אכן מסופקים ניתן יהיה לשוב ולהתמקד בצרכים הגבוהים יותר הצורך בהערכה, ובמיצוי עצמי, צרכים שנדחקים לקרן זווית כאשר אנשים נמצאים במצב הישרדותי.