מה יציל את המציל?

התקופה הנוכחית מאופיינת בכך שהמתח וחוסר הוודאות הוא נחלת הכלל. כולנו צריכים להתמודד עם מציאות מרובת דאגות ואתגרים החל מדאגות לעצמי ולבריאותי, אתגרים בתחום הפרנסה ודאגה לבני המשפחה המבוגרים. הדאגות הללו גוזלות משאבים נפשיים, לעיתים בגלוי ובפעמים אחרות באופן תת-סיפי ולא מודע. בנוסף, כל העבודה נעשית מהבית וישנו קושי משמעותי, מעבר לקושי הקיים בשגרה, ביצירת הפרדה בין שעות העבודה לשעות הבית. אתגר זה מתעצם כאשר ישנם ילדים קטנים בבית הזקוקים להשגחה.
בתוך המציאות המורכבת וחדשה הזו, מצופה מאנשי החינוך להמשיך בעבודתם. עבודה מסוג חדש מהווה נדבך נוסף בתקופה מאתגרת זו הדורשת יכולות הסתגלות מוגברות, גמישות וחדשנות. לצד העברת חומר לימודי בדרכים חדשות ו"כניסה" של התלמידים לתוך המרחב הביתי, הצוות החינוכי נדרש למענה לצרכים הרגשיים של תלמידיו – איתור מצוקות אצל תלמידים, תמיכה בתלמידים אשר בדרך כלל לא היו זקוקים למענה וכן קיום שיח מוגבר עם הורים. גם בשגרה העמוסה לעייפה של מערכת החינוך מאתגר למצוא משאבים למשימותיו הרבות והמגוונות של המורה. אך התקופה הנוכחית המאופיינת בריחוק פיזי מחד ובאתגרים ומתח מאידך, עשויה לדלדל את משאביו של איש החינוך ולהקשות עליו להעניק סיוע.

מה ניתן לעשות?
ראשית, עלינו לקבל את אופן ההתמודדות שלנו עם המצב ולהפעיל חמלה עצמית
חמלה עצמית הינה חמלה המופנית פנימה כלפי עצמנו (Germer & Neff, 2013). חמלה עצמית נשענת על שלושה מרכיבים עיקריים – גישה מיטיבה כלפי עצמנו תוך נכונות לקבל את רגשותינו (באשר הם יהיו), תחושת מחוברות להיותנו אנושיים וקשיבות (mindfulness) שהיא הפניית קשב וקבלה לתהליכים גופניים ולמחשבות מתוך מקום מקבל ולא שיפוטי. מדובר בנדיבות כלפי עצמנו ובקבלה של פעולותינו מתוך ההבנה שאנו אנושיים ולכן טועים לפעמים או לא עומדים בסטנדרטים שקבענו לעצמנו.

המצב הנוכחי חדש לכולנו ולכל אחד קצב ואופן ההתמודדות שונה. ביקורת עצמית והשוואה לסגנונות התנהלות של חברים וקולגות אינה מועילות והם למעשה תולדה של המצב בו אנחנו נמצאים. אחת התוצאות המיידיות של מצב חדש ומאיים היא בכך שחשיבתנו הופכת להיות נוקשה וממוקדת כלפי האיום. זהו מצב הישרדותי בו המוח שלנו מכוון ולהגנה ולהישרדות. ככל שהמצב הנוכחי מתמשך ואנחנו מסתגלים אליו יותר יהיה מקום גם לגמישות יותר בחשיבה ולהרחבת היריעה. ברצוננו להדגיש כי לכל אחד מאיתנו הקצב שלו וסגנון ההתמודדות הייחודי לו. עלינו לקבל את העובדה שהמצב החדש מעלה דאגות רבות המקשות מאוד על יכולתנו לגייס משאבים ולחשוב באופן יצירתי כיצד נוכל לסייע לאחר.

כאשר אנחנו שמים לב לנטייתנו לבקר את עצמנו או לחוש שאיננו מספיקים, רצוי לעצור לרגע, לקחת כמה נשימות עמוקות, לבצע פעילות אשר מאפשרת לנו מרחב ושהייה ברגע הנוכחי (הפסקת קפה, התבוננות בחלון על משהו מן הטבע וכן הלאה) ולאחר מכן לחזור ולהתמקד במשימה אותה אנחנו מנסים לבצע.

מה יסייע לנו לעבוד מהבית באופן יעיל שגם שומר על משאבינו?

1. תכנון לוחות זמנים מראש – הפרדה בין זמן עבודה וזמן בית. יש לשתף את בני הבית בזמני העבודה ולהבהיר להם מה נדרש מהם בזמן הזה (למשל לא להיכנס לחדר, להיעזר בהורה השני או להעסיק את עצמם בפעילות מוגדרת).
2. בתחילת יום עבודה מומלץ לתכנן את מטלות העבודה לאותו היום.
3. הגדרת מרחב נפרד לזמן העבודה.
4. הגדרת זמן אישי המאפשר "להיטען מחדש" –
   * בסוף היום כדאי לנסות לעשות משהו ש"ממלא" אותנו. זה יכול להיות צפייה בטלוויזיה, מדיטציה, כוס שתייה חמה, תכנון פרויקט עתידי, שמיעת מוזיקה, ריקוד… זה יכול להיות משהו שעשינו בעבר על מנת להירגע או משהו חדש שמתאים ויתר לסיטואציה הנוכחית.
   * בנוסף, כפי שחשוב להכריז בפני בני הבית שכרגע אתם ב"זמן עבודה" ואין להפריע, ישנה חשיבות גם להכריז בפני עצמכם על "זמן בית". התקופה הנוכחית מאופיינת בפריצת שעות העבודה הסטנדרטיות ולכן ישנו צורך לקבוע גבול ברור ביום מתי חדלים מלהסתכל על שיחות וקבוצות ווטסאפ.

כיצד ניתן להעניק תמיכה רגשית למישהו אחר כאשר אני במצב של עומס רגשי?

לעיתים, לצד המורכבות המאפיינת תקופה זו, עלינו לתת מענה רגשי לאחרים. בהינתן ואתם מרגישים שיש לכם את הרצון והכח רצינו להציע לכם מספר עקרונות ודרכי חשיבה על מנת להצליח להעניק סיוע רגשי גם בתקופה זו:

1. אתם לא לבד – במידה וקיימת תחושה שאין לכם כוחות או רצון להתמודדות מסוג זה, ניתן לגייס תמיכה מקולגה, מהיועצת החינוכית או מהפסיכולוג המלווה את הצוות, או להפנות את הטיפול לגורם אחר בצוות. לא רצוי שלא לנסות להעניק סיוע לאחר בזמן שאתם נמצאים בתחושה של היעדר כוחות. הדבר עלול רק להזיק לכם וליצור מעגל קסמים שלילי.
2. מרחב מאפשר – חשוב כי בבואכם לנהל שיחה בעלת אופי תמיכתי, תוודאו שיש לכם את הזמן והמקום בשביל לאפשר שיחה מעמיקה עם תלמיד. עליכם לדאוג לזמן מוסכם מול התלמיד, שנוח לשני הצדדים. חשוב שתקבעו עם התלמיד שעת סיום לשיחה על מנת ששניכם תדעו מהם גבולות הגזרה של השיחה.
3. שמירה על משמעות – מחקר שנערך בקרב אנשי חינוך (לבקוביץ וריקון, 2018) מצא שישנה השפעה חיובית המגבירה את יכולות ההתמודדת של המסייע כבר הוא פונה לטיפול במקרים מורכבים. כאשר אנשי חינוך מנסים לחפש היגיון ומשמעות במצב המצוקה בו הם מסייעים קיימת השפעה חיובית על תחושותיהם. עצם העובדה שאיש החינוך נמצא במקום בו הוא יכול לנסות ולסייע לאחר, לנסח מולו מטרות ברות השגה ולהיות עמו במצבו הריגשי הנוכחי, מאפשרת מתן משמעות ומהווה גורם חוסן לאדם המסייע. האתנחתא הרגעית ממצב הדחק, ולאו דווקא פתרונו, יוצרת תחושת שליטה אצל המסייע ומובילה לרווחה נפשית ולפניות גדולה יותר למתן עזרה לפונה.

לצד זאת, התמודדות ארוכת טווח עם מצבים מעוררי דחק ו/או סיוע לאנשים המתמודדים עם מצבי חיים מורכבים עשויה להוביל למה שנקרא "תשישות החמלה" (ג'ויסון, 1992). מושג זה מתייחס לכך שאנשי טיפול וחינוך הנחשפים למקרים מורכבים ולסבלם של אחרים בתדירות גבוהה או לאורך זמן בשלב מסוים עלולים לחוש כיצד הם נעשים קהי חושים אל מול מקרים חדשים ומתקשים להתחבר לסבלו של האחר ולמנוע אותו. הם אף עשויים לחוש תחושות של דחייה, עייפות וחוסר אונים מול מקרים אלה (פלורסהיים, 2014). הדבר יכול להוביל גם לאימוץ תסמינים של "טראומטיזציה משנית" מלקוחותיהם (Figley, 1995). הפגיעות לתשישות החמלה גדולה יותר כאשר המסייעים נמצאים תחת מצב דחק.

אחד הגורמים המגנים מהגעה למצב שכזה הוא חיפוש ואף מציאת משמעות. בנוסף, גורמים נוספים התורמים לחוסן מול תופעה זו הינם קשר רגשי עם עמיתים ושיח קבוצתי בו מתאפשרים אוורור רגשות, התאמת ציפיות ופתרון קונפליקטים. במידה והמערכת בה אתם עובדים אינה מספקת אפשרות שכזאת, אנא נסו ליצור עבורכם (או לבקש מן ההנהלה) קבוצת תמיכה של עמיתים שנפגשת (גם אם וירטואלית) אחת לכמה ימים, משוחחת ומשתפת בחוויות ואף מסייעת לחברי הקבוצה למצוא משמעות ופתרונות.

גורם מגן משמעותי נוסף הנו פיתוח כלים של נשימות, מדיטציה, הרפיה, פעילות גופנית ודמיון מודרך, אשר מסייעים מאוד לפיתוח חוסן ותחושת מסוגלות ומניעה של טראומטיזציה משנית. מי שאיננו מתורגל בעשייה מן הסוג הזה יכול לפנות ליועצת החינוכית, לפסיכולוג החינוכי. בנוסף, חיפוש קצר ביו טיוב יכול להוביל לתרגילים שמסייעים מאוד בהפחתת מתח וחרדה ועל כן גם בהפחתה של "תשישות חמלה". תרגול של כמה דקות יכול לסייע רבות.

לדוגמא:
מדיטציית מיינדפולנס – 8 דקות ביום העבודה – דנה זליכה

הרפייה – הרפיה, להתמודדות עם מצבים מעוררי חרדה – מעטפת המגן. ד"ר ברוך אליצור

נסיים בכמה מילים על משמעות ועל חירות.

ויקטור פרנקל מייסד הלוגותרפיה, בספרו "האדם האדם מחפש משמעות" תיעד את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוז, ותיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים. הלוגותרפיה מבוססות על ההנחה שיש בכוחו של האדם לצאת מסבך נפשי באמצעות שימוש בתודעה העצמית שלו וזאת משום שלאדם, גם במצבים הקשים ביותר, העצמאות והחופש לבחור את עמדתו ולהעניק משמעות לחיים בעזרת כח מחשבותיו.
על פי הלוגותרפיה כל מצב בחיים הוא בבחינת אתגר שעל האדם להתמודד עמו. על ידי אתגר זה נשאלת השאלה מה המשמעות שהאדם מקנה לו ומוטלת על האדם האחריות לבחירותיו. כאשר האדם מודע לאחריות זו הוא מגדיר לעצמו את משימתו. על פי פרנקל, כאשר לאדם יש משימה שכזו ויש לו לשם מה לחיות יוכל לעמוד גם בסבל הקשה ביותר. שנית, במסגרת התיאוריה הלוגותרפיה שגורסת כי ככל שאדם מחפש סיפוק כך הסיפוק הזה מתרחק ממנו, וככל שאדם יחפש משמעות במטרה מחוץ לעצמו כך יהיה מאושר יותר. הטכניקה נקראת "דרפלקסיה". האדם צריך להסיט את נקודת מבטו מעצמו ולראות מעבר לעצמו איך אפשר לעזור לאחרים, אז יגיע לתחושות משמעות ואושר.
"לחיות – פירושו לסבול, להתקיים – פירושו למצוא פשר לסבל. אם יש בכלל תכלית לחיים, צריך שתהיה תכלית לסבל ולמוות. אך איש לא יוכל לומר מהי תכלית זו. כל אחד ואחד צריך למצוא את הדבר בעצמו ועליו לקבל את עול האחריות לפי מה שמכתיבה לו תשובתו. אם יצליח – יוסיף לגדול חרף כל צרותיו".

ביבליוגרפיה
לבקוביץ, ע' וריקון, צ (2018). כולנו זקוקים לחסד: תשישות חמלה בקרב אנשי חינוך. דברים: כתב עת אקדמי רב תחומי, 11 ,47-63.
פלורסהיים, ד. (2014). סבל, "עייפות החמלה", נחמה ותקווה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3158
פראנקל, ו. (1970). האדם מחפש משמעות. דביר.
Figley, C.R. (2002). Treating compassion fatigue. New York: Routledge.
Joinson, C. (1992). Coping with compassion fatigue. Nursing, 22(4), 116-120